גידול ילד עד גמילה

גידול עיזים לגמילה. מכינים מיטה נוחה ורכה לילדים שזה עתה נולדו, ואם האם לא מלקקת אותם, מנגבים אותם בקשית, מגבת או סמרטוט מעט יבשים ומפזרים עליהם סובין, ולאחר מכן העז מתחילה ללקק בדרך כלל.

מרגע הלידה הילדים מנסים לקום על הרגליים, וברוב המקרים הם מצליחים במהרה, ואז הם מתחילים לחפש את הפטמות של האם ולנסות לינוק, מה שלמרות זאת לא תמיד מצליח. שעה וחצי לאחר הלידה מביאים את הילדים לעטין של האם, ואם הם עדיין לא יכולים לינוק, זה חוזר על עצמו לאחר שעה, ולאחר האכלת הילדים חולבים את העז ושומרים על הקולוסטרום, ואם עז היא חלבית, ואז נותנים לה לשתות את החלב הראשון שלה.

אין לשפוך אותו, שכן עליו למלא מטרה חשובה בגופו של היילוד ויש לספק לו בדרך זו או אחרת. קולוסטרום נחוץ ליילוד לא רק לתזונה, אלא גם כחומר משלשל להסרת הצואה המקורית, כמו גם ליצירת חסינות פסיבית, מה שנקרא קולוסטרלי, בגופו של ילד שזה עתה נולד. במהלך 36 השעות הראשונות לחייו, המעיים של ילד שזה עתה נולד מסוגלים לספוג גלובולינים של קולוסטרום ללא שינוי. לפני נטילת קולוסטרום, אסור לתת לילד שום חומר דרך הקיבה, מכיוון שהדבר מפחית את האפשרות לחדירת חלבונים חיסוניים פי שניים עד שלוש.

ניתן להאכיל ילדים באופן טבעי מתחת לאם ובאופן מלאכותי.בוא נתאר את שתי השיטות הללו.

בדרך כלל האם מאכילה 5 עד 6 שבועות, אך עבור אבות עתידיות ועיזים חולבות רצוי להאריך זמן זה זמן רב ככל האפשר.
אתה יכול להשאיר את הילדים עם אמא שלהם כל הזמן ולאפשר להם לינוק כמה שהם רוצים ובכל זמן (כפי שצריך לעשות זאת כשמגדלים גזעים צמריריים ופלומתיים), אבל אפשר להשאיר אותם מתחת לרחם כדי לא יותר יותר מ-8-14 ימים ואז קושרים אותם, ומאפשרים להם לעטין רק בזמנים מסוימים.
בהערכת שתי שיטות אלה של האכלה טבעית של עיזים, דעות הבעלים שונות.

התומכים בשיטה אחת טוענים שאם נותנים לעז לינוק את הרחם מרצונו, הוא שותה פחות חלב בכל פעם ולכן מעכל אותו טוב יותר, וחוץ מזה, במקרה הזה יש פחות טיפול בילדים. תומכי שיטה אחרת, להיפך, מאמינים שבאמצעות הפרדת הילדים מהאם וקביעת שעות היניקה, הם נמנעים מחרדה מתמדת של האחיות, וזה מבטיח עיכול ועיכול טובים יותר של החלב השיכור.
האכלה עם חלב אם, כמובן, יקרה יותר מהאכלה מלאכותית, ולכן היא אינה משתלמת לילדים שאינם מיועדים לשבט, אך לגידול בעלי חיים זה הכרחי לחלוטין.

בחלק מהרפתות משאירים את הילדים מתחת לאם במהלך 4-5 הימים הראשונים, בעוד שהחלב עדיין לא ממש תקין, אבל זה נראה לנו לגמרי לא הגיוני, ויש לבחור אחד משני דברים: או להאכיל את ילד מתחת לאם, או כפי שנעשה עם בקר, מוזן באופן מלאכותי.
אם עז הביאה שלושה גדי או יותר, אז לאחר היום הראשון יהיה צורך לשחוט אחד או שניים, אם לא ניתן להעבירם לעזים אחרות שיש להן גדי אחד. שלושה ילדים מכבידים על אמא. בהאכלה מלאכותית מעבירים את הילדים לחדר אחר כך שלא האם וגם הם לא ישמעו אחד את השני, והם מוזנים בחלב אם טרי ב-4-5 הימים הראשונים, כל שעה וחצי עד שעתיים. האכלה זו בחלב מלא נמשכת 4 שבועות. כאן מן הראוי לומר כמה מילים על לימוד ילד לשתות חלב וספוג, שכן לאחר 10-15 ימים הוא כבר מתחיל לנסות לאכול בעצמו. ככל שהעז תאכל מוקדם יותר מזונות מן הצומח, כך היא תפתח מהר יותר את הפרובנטרקולוס ותתחיל לאכול מזונות צמחיים מהר יותר.
שלא כמו רוב העיזים הצעירות האחרות, הן דורשות לעתים קרובות את התערבות הבעלים כדי להרגיל אותן לספוג. ברור שכדי לתת יותר חלב יש צורך לספוג כמה שיותר נוזלים, אך בינתיים עז שלא התרגלה לשתות מגיל צעיר לרוב מסרבת למזון נוזלי.
כדי להרגיל ילד לקחת אוכל כזה, יש לשים אותו על ברכיו, בידו השמאלית להטות את ראשו אל הגלולה, ובעזרת האצבע המורה של יד ימין, שקועה בפח, לגעת בלשון ובחך. החיה הצעירה מתחילה למצוץ את אצבעו, אשר מוסרת בהדרגה מפיו, ועד מהרה העז לומדת לשתות מזון נוזלי.
כדאי גם לפזר מעט מלח על הלוע של ילד, ולאחר חצי שעה להציע משקה לפי השיטה לעיל, המוצגת באיור.
בדרך כלל, בהאכלה מלאכותית של עיזים, הם משתמשים בדלי פלסטיק או אמייל, אבל אנחנו מאוד לא ממליצים להשתמש בכלי עץ, שתחזוקתם הנקייה מאוד קשה, חוץ מזה, יש שתייה פטמות לשתייה. אפשר להשקות את העז גם מבקבוק עם פטמת גומי, שהכי קרובה להאכלה טבעית, או פשוט מדלי, לטבול את קצה הלוע בפח ולאפשר לעז ללמוד לשתות. בשיטה האחרונה יש להקפיד שלא לטבול את הנחיריים במשקה, שכן במקרה זה העז רוכשת את ההרגל לבלוע יותר מדי חלב בבת אחת. באופן כללי, שתייה מדלי אינה נוחה, מכיוון שחלב נכנס לקיבה ללא דילול ברוק, מה שמשבש את העיכול.

מתחילת השבוע החמישי לחיים, חלב מלא מדולל בהדרגה במים, תוך הוספת שיבולת שועל, זרעי פשתן, סובין כך שעד השבוע השביעי הילד מקבל רק מחית אחת. כדאי גם להרגיל את הילד בהדרגה לחציר אחו טוב ועשב טרי. לכל מזון יש להוסיף מעט מלח שולחן, אשר משפיע מאוד על העיכול ומגביר את התיאבון.
יש להאכיל עיזים בחלב מלא למשך חודש יותר מאשר עיזים.
פעילות גופנית באוויר עבור חיה צעירה, כמו גם עבור אם מיניקה, היא הכרחית לחלוטין. במזג אוויר חם, באביב ובקיץ, האם עם הילדים (אם לא לוקחים אותם) משתחררת לאוויר מהיום השלישי, וניתן לשחרר את הילדים הנגמלים לרוץ, ומגיל שבועיים הם להישאר באוויר כל היום.

לתקופות חורף וגשומות רצוי שיהיה חדר מרווח ברפת, בו יוכלו הילדים להשתובב בחופש.

אם הילדים יונקים מתחת לרחם, אז לאחר כל יניקה יש צורך לתת חלב, מכיוון שלא תמיד הילדים משחררים את העטין מחלב. לילדים גדולים יותר לפעמים אין מספיק חלב אם, ואז יש להאכיל אותם בחלב פרה או בתחליפי חלב מלא (WMS), המיוצרים על ידי כמה מפעלי מזון או מחלבות כבשים. הם מכילים 27-30% שומן, 24-26% חלבון, עד 7% אפר ותוספות של ויטמינים ויסודות קורט. לפני האכלה תחליף חלב מדולל במים חמים בשיעור של 200 גרם לכל 800 גרם מים. ההשעיה המתקבלת מקוררת ל-38-40 מעלות ומתאדה.
עדיף להאכיל עיזים עם קולוסטרום וחלב אם או אחות בזוגות, אולם לאחר חליבת עיזים עד הטלה, הקולוסטרום מאוחסן לרוב במקרר. במקרים כאלה, קולוסטרום או חלב מחוממים לטמפרטורה של 37-38 מעלות ושותים מהפטמה, או משותה הפטמה.
עיזים מבוגרות יותר (בנות 30-45 ימים) מתחילות לשתות חלב מדולל במים רתוחים. לתערובת זו מוסיפים שיבולת שועל זרעית, קמח או סובין חיטה, וכן פירה תפוחי אדמה מבושלים. הם מתחילים להאכיל תוספים כאלה בהתחלה בכמויות קטנות, ומגדילים בהדרגה את בקתות הקיץ בצורה כזו שעד שהם נגמלים, הילדים יכולים לאכול כמויות גדולות של מזון ירקות בעצמם.

יש לזכור תמיד כי אצל עזים הפרובנטרקולוס (גירה, ספר ורשת) מפותחים בצורה גרועה בלידתם ומגיעים להתפתחות הדרושה לבעל חיים מעלה גירה עד החודש השלישי לחיים.
לניקיון בעת ​​האכלת ילדים יש חשיבות רבה, חלב שצונן בקערה הופך במהרה חמוץ מזיהום, מתחיל לתסוס וגורם לשלשולים, ולעיתים קרובות מסתיים במוות.
עם האכלה נכונה ותנועה מספקת באוויר הפתוח, ילדים מתפתחים וגדלים במהירות.

למטרות גידול, יש לשמור על ילדים שנולדו באביב שנולדו בין פברואר לאפריל מהטובים ביותר בבריאות, פרודוקטיביות ומבנה מלכה.
בגיל חודש וחצי עד שלושה, ילדים נלקחים בדרך כלל מהאימהות שלהם.
SP Urusov

אתה יכול לסמן דף זה